פתיחת דלת במלון על ידי כרטיס מגנטי בשבת

תשובה:

לכתחילה יתארח במלון שדלתותיו נפתחות על ידי מפתח קשיח ולא על ידי כרטיס מגנטי. ואם אינו מוצא מלון כזה ישאיר את הדלת אינה נעולה על ידי שידביק על המנעול נייר דבק, ואם לא התנה ירמוז לנכרי שאינו יכול לפתוח הדלת.

היום כמעט בכל בתי המלון הדרך לפתוח את החדרים הוא ע״י כרטיס מגנטי אלקטרוני, ופשוט שאין להשתמש בכרטיס כזה בשבת כיון שהוא גם קורא את הצופן הטמון בו באופן אלקטרוני וגם מדליק נורה במנעול, אלא שיש לדון אם מותר לבקש מעובד המלון לפתוח בו את החדר ואם כן האם מותר לשאת כרטיס זה בשבת או שמא הוא מוקצה.

בתחילה כדאי לציין שלכתחילה יש לנסות למצוא בית מלון שדלתותיו נפתחות בצורה ידנית ע״י מפתח קשיח, (וראה מה שכתבנו בתשובה העוסקת בטלטול חפצים בפרוזדור המלון). ודיון זה הוא במקום שלא נמצא כזה מלון או שכבר נמצאים לפני שבת במלון שהדרך היחידה היא לפתוח את הדלת בצורה הנ״ל.

ויש לדעת שמכון צומת הזהירו שישנם היום דלתות שהשימוש במפתח קשיח מפעיל או מבטל מנגנון חשמלי ולכן מפתחות כאלו לא יועילו.

גם אם אין מלון שאפשר לפתוח את דלתותיו בדרך המותרת עדיין יש לנסות דרכים שונות שאינם מצריכים לפתוח ע״י כרטיס זה, וכגון להשאיר את הדלת לא נעולה או להדביק נייר דבק עבה שהדלת לא תינעל מעצמה, או שימלא את חור המנעול בנייר שהדלת לא תנעל (ומומלץ להשאיר את דברי הערך בכספת אם יש).

וכשהנ״ל לא אפשרי יש לדון אם מותר לבקש מגוי שיפתח את הדלת. והנה סוגיה זו נכנסת לשאלה אם פתיחת דלת בכרטיס אלקטרוני הוא איסור תורה וא״כ אסור לבקש מהגוי לפתוח את הדלת עבורנו או דילמא הוא רק איסור דרבנן והוי שבות דשבות. ואם אמנם הוא שבות דשבות אכתי מותר רק במקום צורך גדול וכד’ וא״כ יש לדון אם אמנם פתיחת הדלת הוא צורך גדול, או אולי יש למתארח להישאר בחדרו כל השבת ובכך לא יחולל היום הקדוש.

ובספר מאור השבת (ח״ד עמוד רסח) הסביר איך הכרטיס הנ״ל עובד אחר שבירר אצל מהנדס מומחה את דרך פעולתו וכתב להסביר שיש מסילה שבה מעביר את הכרטיס דרכה ובכרטיס יש פס מגנטי, ובתוך המסילה יש ’ראש קורא’ כלומר שקורא את הנתונים שבפס. בתחילת המסילה יש מתג זעיר שנסגר ע״י הכרטיס שלוחץ עליו שתפקידו לחבר סוללה בתוך המכשיר במעגל אלקטרוני בכדי שיוכל לקרוא את הכרטיס ולשחרר אז את הזיז שמונע סיבוב הידית לפתיחת הדלת, נמצא שיש כאן לא רק סגירת מעגל אלא הכרטיס גם מפעיל ונותן את החיות והמתח למעגל האלקטרוני עכ״ד.

וכבר דנו הפוסקים בשאלה אם סגירת מעגל אלקטרוני הוא איסור תורה או דרבנן, וביחוד במתח נמוך שכזה שאין לאסור משום מבעיר ולכל היותר יהא בזה משום נולד או מכה בפטיש ואין כאן מקומו להאריך.

ואם נחשיב שימוש הכרטיס כאיסור דרבנן יכנס זה לשאלה של שבות דשבות, אלא שעדיין אין שבות דשבות מותר ללא סיבה נוספת, וכגון במקום צורך גדול וכדומה, ולכן יש לראות מהי מטרת יציאתו את החדר. אם יוצא ע״מ להתפלל במנין וחזרתו לחדרו הוא ע״מ לאכול את סעודת השבת ואז יציאתו וכניסתו הם לצורך מצוה נוכל לסמוך על הפוסקים שדנו שימוש בכרטיס שכזה כאיסור דרבנן וא״כ לצוות הנכרי הוי שבות דשבות במקום מצווה. ואם חוזר לחדרו ע״מ לישן את שינת הלילה נתיר זאת משום שבות דשבות במקום צורך גדול או משום שלהישאר ער כל הלילה מחוץ לחדרו הוי צער גדול.

אלא שלפי זה כל פעם שירצה לצאת או ליכנס לחדרו יצטרך לעיין אם הדבר נצרך מאוד או שהוא צורך מצוה וקשה להעביר את השבת כך, ומאידך גיסא להשאר בחדרו כל השבת בלי לצאת החוצה גם אין הדבר פשוט להתיר שכבר ידועים דברי החתם סופר (ח״ו ליקוטים סי’ צז) שלמד מלשון הרמב״ן (בביאור בפ' אמור בפסוק שבתון זכרון תרועה), שכוונת התורה באמרה ’שבתון’ שתהיה יום שביתה ומנוחה שלא יעשהו כחול, וכן כתב ״שהנוסעים בדאמפף וואגען (רכבת) אינם שובתים וגופם נע ונד ואי אפשר להם לעסוק בעסקי שבת בשבתו אשר רגילים בהם בביתם״, וחזינן שנקט שני איסורים בנסיעה ברכבת וכד’, אחד שגופם נע ונד והשני שכלואים בחדרם ללא אפשרות לצאת כדרכם כששוהים בביתם. וא״כ גם השוהה בחדר המלון כלוא ללא אפשרות יציאה והוי חסרון בחיוב ה’שבתון’ שציותה תורה.

ואכן ישנם שהתירו משום שבות דשבות הנ״ל, ראה במנחת יצחק (ח״י סימן כט) והביא כן בשם ספר זר סופרים (עטרת סופרים סימן ו), ושו״ת פני יבין (או״ח סימן נו), וכן נמצא בשו״ת שבט הלוי (ח״י סימן סח).

ולא הבנתי איך החשיבו את השימוש בכרטיס האלקטרוני כשבות אחר שהרבה פוסקים והם בכללם סברו שהוא איסור תורה כדעת החזון אי״ש.

והרב יצחק זילברשטיין בספרו מלכים אמניך (עמוד תקכה) כתב עיצה שישאיר דברי מתיקה בחדרו וכשיצטרך להיכנס יציע לאחד מעובדי המלון הנכרים להתכבד אלא שיאמר לו שהדברי מתיקה נמצאים בחדר ואין הוא יכול להיכנס, ואז יפתח הנכרי את הדלת עבור עצמו וממילא יכנס הישראל. והעיר שיש לראות שהדברי מתיקה יהיו חשובים שיהיה כדאי לנכרי לפתוח עבורם את הדלת ולא ימצא שפותח עבור הישראל. אמנם נראה שהיום עובדי בית המלון אינם רשאים להנות מן המתארחים והעיצה הנ״ל לא תועיל.
ואחר כן הביא את דעת בעל העיטור (המובא ברמ״א סימן רעו ס״ב) שמתיר אמירה לנכרי גם באיסורים דאורייתא לצורך מצוה, ועל פי זה מותר לבקש מהנכרי לפתוח הדלת אם סעודתו נמצאת בחדרו. ושוב פקפק על זה שהרי האורח יכול להישאר במשך כל השבת בחדרו ועל ידי כן לא להסתמך על היתר דחוק זה.

ולא הבנתי איך סמך על דעת בעל העיטור אחר שדעתו נדחתה מהלכה וכשם שהרמ״א עצמו החמיר במקום שאין צורך גדול, והמשנה ברורה (ס״ק כד) הביא שהשל״ה כתב להחמיר אף בצורך גדול.

ושם כתב ששמע מחמיו הגרי״ש אלישיב עיצה אחרת שלפני ששוכר את החדר יתנה אם בעל המלון הנכרי ויאמר לו שהוא שוכר את החדר רק אם הוא ידאג לכך שהחדר יהיה פתוח בשעות מסוימות, ואז נחשב הנכרי כעושה לצורך עצמו. אכן גם עיצה זו אינה פרקטית כיון שרוב ההזמנות של בתי מלון נעשים כיום מראש במחשב, ואף אם מדבר עם הפקיד בטלפון או פנים אל פנים אין הם בעלי המלון ולא איכפת להם אם היהודי ישכור את החדר, ולכן תנאי זה בהרבה פעמים ישמע להם כחוכא ואיטלולא.

ולמעשה נראה שיעשה כמו שכתב שם בסוף דבריו שירמוז לנכרי ויאמר לו שאינו יכול להיכנס לחדרו כי החדר סגור ואינו יכול לפתוח הדלת, ואין נחשב זה כנהנה ממלאכת הנכרי אלא רק כמבריח ארי (כן כתב שם בשם הגרי״ש אלישיב).

והנה ודאי שכרטיס זה נחשב מוקצה, ובספר מלכים אמניך דן איזה סוג מוקצה הוא ובאמת שאין בזה נפקא מינה שאפילו אם נחשיב זה ככלי שמלאכתו לאיסור אכתי אין דרך לשאתו עמו בהיתר, שרק התירו לטלטל כלי שמלאכתו לאיסור לצורך גופו ומקומן.